על קצה המזלג – בין אימהות לניהול זמן

M.BA דנה סאיג,  יועצת עסקית ומאמנת

 

הכתבה הופיעה במסגרת המקומון מיתוס

לאחרונה פנו אלי כמה וכמה אמהות שחשו שהם לא מספיק יעילות, שהם לא מספיקות ובסה"כ הן מרגישות לא מי יודע מה עם עצמן. המשותף לכולן היה שהן עברו לעבוד או עבדו כבר במשרה חלקית על מנת שיוכלו להקדיש יותר זמן לילדים.

 

כדי לשנות את התחושה הקשה של "אנחנו לא מספיק טובים/ טובות| אנחנו קודם כל צריכים להבין האם מדובר בעובדה או בהרגשה סובייקטיבית בלבד. איך בודקים? עושים רשימה טכנית של כל הדברים שלדעתנו אנחנו אמורים לעשות, ולידם מציינים את הזמן שלוקח לנו לבצע אותם ואת תדירות הביצוע. שימו לב, אם רשמתי מטלה של לפנות את המדיח ובד"כ זה אמור לקחת 5-10 דקות אבל אני עושה את זה עם הילדים ולכן זה לוקח כפול זמן, אני ארשום את הזמן בפועל ולא את התיאוריה. חשוב לשים לב לכל המטלות ובמיוחד לקטנות שלוקחות 2-3 דקות ואנחנו נוטים שלא לקחת אותם בחשבון משום שיכולות להיות הרבה משימות כאלה ולדחוק לאחה"צ עוד 20 דקות של דברים שלא לקחנו בחשבון בהחלט יכולות לעשות את ההבדל בין אחה"צ רגוע ואחה"צ לחוץ. במשימות הקטנות האלה תכניסו את השכנה החביבה ש"תוקעת" אתכם ליד הדלת כמה דקות כל יום, הילד הקטן שמתעקש שתארחו לו חברה בשירותים, שיחות טלפון וכדומה.

 

אחרי שיש לכם את הרשימה המתוזמנת בידקו כמה זמן נדרש לביצוע המשימות וכמה זמן יש לכם בפועל. רצוי מאוד לוודא את התיזמון שלכם משום שפעמים רבות אנו נוטים להעריך את הפעולות בפחות זמן ממה שהם לוקחים בפועל. אם הזמן שהמשימות אמורות לקחת זהה לזמן שיש לנו לבצע אותן אזיי אנחנו עוסקים בבעית תכנון פשוטה יחסית שבעזרת הסתכלות ושיבוץ כל פעולה בזמן הנכון לה נוכל לפתור אותה. אם הזמן התיאורטי קצר ממה שיש לנו בפועל ועדיין אנו נמצאים בתחושת לחץ ולא הספקתי, סביר להניח שאו ששכחנו המון פעולות או שהתיזמון שלנו לא נכון. במקרה כזה אני מציעה לעשות את הרשימה תוך כדי ההתנהלות של היום ותיזמון בזמן אמת. אם הזמן ברשימה שלנו עולה על הזמן שיש בידנו הרי שחד משמעית הציפיות שלנו מעצמנו לא ריאליות וכדאי לשבת עם הרשימה ועם בן הזוג והילדים ולעשות חלוקה מחדש של המטלות על פי הזמן הנתון שיש לנו.

 

כאשר אישה עובדת במשרה חלקית בד"כ מצפים ממנה לתקתק את הבית/ כביסות/ בישולים/ שיעורי בית עם הילדים/ זמן איכות לילדים ואז בסוף הערב להיות מלאת מרץ ואנרגיות לכבוד הבעל כי הרי "כל היום היית בבית מה כבר עשית?" בד"כ כאשר אישה עובדת משרה מלאה, הילדים הולכים למסגרות וכך יש מישהו אחר שיעשה עמם שיעורים, הבית מתבלגן פחות, צריך לבשל פחות וכדומה. במעבר לחצי משרה "הרווחנו" בסך הכל עוד כ-4 שעות פנויות אבל באותה נשימה, המשימות מרבות ובעיקר הציפיות מצד הסביבה להספיק ולעשות מעבר למה שנעשה בעבר עולות עוד יותר. וכמו בכל מקום בו הציפיות לא תואמות את התוצאות בפועל התחושה המתקבלת היא של אכזבה ותיסכול.   

 

המחשבה שהייתי רוצה שתקחו אתכם, ובעיקר איתכן, היא האם באמת הציפיות שלי מעצמי ושל הסביבה ממני ריאליות? האם אנחנו לא דורשים מעצמנו לעמוד ברף גבוה מדי? לעיתים אם נוריד מעט את הרף, נוכל לעמוד בו והרבה לחץ ישתחרר. ברגע שהלחץ ישתחרר, פחות אנרגיות יתבזבזו, פחות אנרגיות שליליות יכנסו לחיינו וכתוצאה מכך נרוויח עוד מרווח פעולה ונוכל להעלות את הרף בהדרגתיות ולהגיע למקום שבו גם אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו וגם מספיקים הרבה.

 

אם יש לכם שאלות נוספות לגבי שילוב אמהות ועבודה או איך מעמידים רף ציפיות ראליות, אתם מוזמנים לפנות אלינו באמצעות הצור קשר באתר.